בריאות הנפש דרך הגוף

במסורת היוגית מדברים על שני מצבים נפשיים לא מאוזנים: מצב חרדתי של תסיסת יתר, ומצב של דיכדוך ושקיעה. האחד מאופיין בקצב מערכתי כולל מהיר (נשימות מהירות, הליכה מהירה, דופק מהיר), רמת חמצן גבוהה בדם, שרירים מכווצים, עצבנות ומתח, והשני נוטה לאיטיות, עייפות, חוסר חשק וירידה בחיוניות.

מכיוון שידוע היום מחקרית על הקשר ההדוק בין הנפש והגוף, אנו המורים ליוגה מכוונים לטיפול משולב לבעיות, גם ברמה הרגשית נפשית תודעתית וגם ברמה הפיזית של הגוף, בתזונה, בנשימה ובתנועה.

גם מתוך משמעות מושג היוגה, איחוד, אנו מוצאים את החשיבות של האיחוד בין הגוף, הנפש והתודעה, ובכל תנוחה ביוגה נחפש את תחושת היציבות והנינוחות של הנפש ושל הגוף (משמעות המילה אסאנה, תנוחה יוגית, היא יציבות בנינוחות).

איזון מצבי לחץ וחרדה

הטיפול בנטייה למצבי חרדה נעשית בעולם היוגה דרך הרפיית השרירים ודרך עבודה על הנשימה.

במצב זה בדרך כלל הנשימה מתקצרת, ומה שדרוש הוא להתמקד בנשיפות, ובהארכת הנשיפות. תשומת הלב בנשימה והכוונה להוצאת אוויר מהריאות מרגיעות את התודעה ומביאות את המיקוד פנימה ומחזקת. בניגוד לטכניקות יוגיות של הפרעות בנשימה (משמעות המילה פראנאימה היא הפרעה לנשימה), אני סבורה שחשוב להיות מודע לנשימה, אך עדיף לא לפעול להפרעה בנשימה, גם לא כתרגול, ולכן אמליץ להיות במודעות לנשימה, אך כמה שפחות להפריע לתנועתה הטבעית.

מכיוון ששרירי בית החזה והבטן מתכווצים במצבי לחץ, תנוחות היוגה עוזרות מאד להפיג את התחושות הללו על ידי ההרפיה של השרירים שנעשית באופן טבעי לאחר הפעלת השרירים, בפיתולים, בכפיפות ובהתארכויות. לכן חשוב לרווח את התרגול, במיוחד במצבים לא מאוזנים, על מנת לאפשר לשרירים להרפות, ולתת מקום לנשימה מלאה וארוכה.

תרגילים המתאימים ביותר למצבים מסוג זה הם הכוללים את הכפיפות קדימה, שעוזרים לפעולת הנשיפה בהוצאת האוויר מהגוף, ותרגול עם תשומת הלב ב"השתרשות" הגוף עם הקרקע.

איזון מצבי דכדוך וחוסר חיוניות

מצבים נפשיים של שקיעת הרוח מאופיינים בנשימה רדודה, באיטיות קצב הגוף ובעייפות, לכן נרצה להאריך את פעולת השאיפה והנשיפה, בדגש על הארכת השאיפה. תרגול הגוף יתמקד בהקשתות לאחור, שמאפשרות הרחבת בית הצלעות ולקיחת אוויר באופן אופטימלי, ובהארכת שרירי הידיים והרגליים, עם הפעלת שרירי כפות הידיים והרגליים (בהפעלת הבהונות והאצבעות).

תרגול המשלב העלאת ידיים מעל הראש מגביה את המיקוד הפנימי, ותורם להתרוממות הנפש, וגם ברמת שרירי הפנים, הרמת שרירי הגבות והרפייתם עוזרות בהגברת חיוניות.

במצבים אלו נרצה להגביר בהדרגה את קצב התרגול, כדי להשפיע על קצב זרימת הדם וקצב הנשימה, ולהרחיב כמה שניתן את תנועת הגוף לכל הכיוונים כדי להפעיל את הסטטיות של הגוף ולהוביל אותו לדינמיות בריאה.

תרגול שמשלב התארכות של זוקפי הגב, השרירים שלאורך עמוד השדרה, עם הרפיית השרירים הקדמיים של בית החזה והבטן, שמאפשרת נשימה מלאה ובריאה, מתאים לכל מצב נפשי ומאזן את פעילויות המערכות השונות בגוף. בתרגול מסוג זה ניתן להגיע אל האחדות, שהיא משמעות היוגה, אחדות של הגוף עם הנפש ועם התודעה.